יוסף הצדיק

מה לך וליוסף הצדיק?

על פניו אין כלום

למעט אולי, כתונת הפסים הקרועה

ארוזה בקופסא עם בול

חיות רעות אכלוהו. טרוף טורף

למעט אולי אי הידיעה של אביו, של יעקב

שמאן להתנחם, שפסקו נבואותיו.

נביעתך.

שכל חייו פחד על הנותרים.

היוותרו.

אבל יוסף הצדיק, מה לך ולו , לעצמותו, לעצמותיו?

היופי הנזקף לזכותו

החלומות שזקפת לזכותך

הכמיהה לאהבת אחיו

הבור

הפליאה

החשכה

ואיך אל מול פרעה, אל מול הפה הרע מכל

לא פחד ליבו ואיבריו שקטו

 ופיו אשר כרה לו את הבור

נפתח לידיעה –

 לאלוקים הפתרונים.

האם תוכלי להידמות לו,

לשאול צדיקותו?

ולחדול

אחת ולתמיד לחדול

מהפתרון

להותירו חלל

האם תוכלי לשמוט נפשך לערפל

להודות על שבוטשת עד העפר

ועל גחונך זחלת, מאמינה לנחשים כולם

להודות שהבחוץ היה לך בית

וכמו אשת פוטיפר

ביקשת לאחוז ביופי

עד שנס ממך מותיר בגדו, בגידתו ברפיון גופך

האם כמו יוסף ,תצפי בשערים לראות אחייך שירדו מצריימה

האם תראי רעבונם אותו הם מבקשים לשבור?

האם תוכלי לפרוץ את מיצרייך?

לבכות על צווארם

לפתוח בידייך את אסמי ליבך?

האם תדעי כי המשיכה כוחה פי שניים מהנפילה

האם תסכימי לגזור שערותייך להחליף שמלתך

ולרוץ, לרוץ, לרוץ

להמשך אחרי האין הנשגב מבינתך

צעדיו של יוסף גדולים ורחבים

כמו נחלמו בין עפעפיו במעמקי הבור

רוצי אחריו הצמדי לרוח ,הניחי משקלך על האדמה שהוא חולף בה וראי איך מזדקפת קומתו

ובריצתו עוטה עליו מלכות

זקפי גבך, הרימי את ראשך והניחי את הכתר

על כל המיצרים, האיברים , עד אחרון תאייך

קראי להם לשוב

למצוא את מקומם בהיכלך

הקשיבי לניגון הלב

מלכי עליו

על נהרות הדם הזורמים בנחת בכליהם

ואל תאיצי

עיצרי ידעותיך, פעולותייך הנמהרות

שלטי באש שבך, המבקשת כהרגלה להתפרש

ורק התבונני

הכל הונח בך

היי זמינה להתהוות

גופך הוא כלי, משכן מופלא

רק שהיה בלבול בדרך

והוא לקח את המלוכה מבת המלך

והיכלך הפך אורווה

לסוסיי גופך המתפרעים, לנחשי מעייך

אחזי בהם

תפסי את המושכות, השקיטי שערייך

ואל מול פני המנורה

כשהנרות כולם פונים בכיוונם אל פנים ליבך

התפללי

התחנני בפני המלך

שישיב אותך אליו

שיקבל שאלתך .

הניחי שמלותייך,

 אשר דהו מנסיונות כושלים להיות אחרת

היי דוממת אל מול גופך המתכלה באור הרך

וראי אותה עולה

ותנועתה מושלמת , כמו שלהבת נר

מפנים הוויתך הטהורה

ואין בה פגם ואין בה דופי

והיא נמשכת ממרומים ותבניתה אין סוף של תכול שמיים

וכמו יוסף ,דעי, כי העבר הוא לא דבר

הוא רק הדרך והיא כמו שהיא תכלית הכל

ולכן לא היה בו כעס על הבור או על אחיו

ודרך דמעות אהבתו ראה בבהירות

איך נפתולי חייו נשזרים אחד אחד ושבריו נאספים לכדי תמונה אחרת

 כמו אילולא היו

היה רעב ממשיך ואין משביר

ואת זה הפתרון את מבקשת בשעת לילה כשנחשים מתפתלים סביב צווארך,

כמו יוסף לדעת, שזו הדרך נסללה בעבורך

ונבראו בה השמיים והמים ונבראו בה תהומות ואור

וכל אשר נותר הוא להלך בה בתמימות

לראות ולהודות על כל אשר ניתן לך על כל אשר נילקח

ולבקש את היוסף שבך,  שיצדיק הצעדים כולם .

זכרי כי למחיה נשלחת

הורידי הפקודה אל תוך ליבך המפרפר

פקחי עינייך אל רגע הנפילה וחידלי לרגע מזעקות הפחד

מלבקש שיגזמו את הקוצים, יכסו בורות, ישקיטו מים

התבונני בחשכה, בכאב שכמו שמיכה מוכר לך

רוצצי  אחד אחד בעקבייך את כל ראשי הנחשים

הדליקי את הדעת, את הידיעה כי זה אשר השליך אותך לכאן ביקש להעירך

והתהום ממנה את פוחדת בהיפוכה שזורה מהות

הפני את כל צירי הלחץ וצפי בבריאתך

הושלכת לבור, אמת, אך זוהי בחירתך

האם הבור הזה הוא תהום חייך או שהונחת שם למצוא את מהותך